<h1>סמ"ק מצוריך סימן קע"ב</h1>
<h2>דף לב.</h2>
שלא להשחית עץ מאכל כדכתיב (דברים כ') לא תשחית עצה וכתיב (שם) רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית ותכרות. ובכלל זה שלא להשחית כל דבר, אבל אם מעלה בדמי עצים קוצץ האילן, או (שבת קכ"ט) אם היה צריך לאותו דבר להשחיתו כדי לעשות הנאת גופו בל תשחית דגופו עדיףא), וכן להטיל מורא על ביתו מותרב). א) וכן [מכאן] אסור לפזר שוה פרוטה לריק וכן אמרו רבותינו (ב"ק דף צ"א) הקורע על מתו יותר מדאי לוקה וכל שכן המשבר כלים בחמתו כי שתים רעות עשה הפחית ממון והשליט את כעסו להעבירו על דברי תורה, גם אזהרה שלא להשחית הגוף במסירתו לסכנה לבולעו חינם בתעניות מתוך צערו וכעסו להתאבל על מתו אבל המתענה ומתאבל על עונותיו נאמר עליו (ישעיה נ"ז) דרכיו ראיתי וגו' וארפאיהו ואשלם ניחומים לו ולאבליו, עכ"ל. [מותר לקוץ אילן שמזיק לבית כדאמרינן פרק החובל (דף צ"ב) שמואל אייתי ליה אריסי תמרים אמר ליה אייתי מקורייהו כלומר עקור אותו והבא משרשיו וכן איתא לשם ואם מעלה בדמים מותר אלמא שמותר לקוץ אותו אפילו אם נושא פרי עכ"ל תשב"ץ]. ב) צ"ע דקאמר התם דווקא במאני תבירי שרי, צ"ע בס"ג, עכ"ל ס"ק. [גרסינן בפרק קמא דקידושין (דף ל"ב) רבה בר רב הונא קרע מאני באפי כדי למחזי אי קפיד אי לא קפיד ומקשה שם הא קעבר בל תשחית ואמר שכר הטלת יראתו מרובה על השחת[ת]ו כדאיתא פרק האורג (שבת דף ק"ה), עכ"ל ס"ג].
